פסק-דין בתיק תא"מ 23022-10-09

מבוא וטענות הצדדים בתמצית :

1.         בפניי תביעה בסדר דין מהיר, לתשלום סך של 27,996 ש"ח, אשר לטענת התובעים, דינמיק בע"מ ואורי צפריה (להלן ביחד- " התובעים") חב כלפיהם, הנתבע, מוסך טאהר עבד אלהאדי (להלן- " הנתבע").

2.         לטענת התובעים, הנתבע הינו מוסך לתיקון כלי רכב. בכל הזמנים הרלוונטיים היו התובעים לקוחות הנתבע ובמשך שנים קיבלו הימנו שירות לכלי רכב שבבעלותם או בחזקתם (ס' 3 בכתב התביעה). לטענתם, ביום 31.3.2005, עקב תקלה שאירעה ברכבם (להלן- " הרכב"), הנתבע הוזמן על ידם לבצע תיקונים לרכב ולאחר מכן שיחרר את הרכב תוך ציון העובדה כי הוא תקין לחלוטין, בגין כך, שילמו התובעים את הסך של 3,000 ש"ח כולל מע"מ.

אולם, תיקון הרכב לא בוצע באופן מקצועי והתקלות שהיו ברכב עובר לתיקונו על ידי הנתבע, נשארו כפי שהיו והנתבעים נאלצו לחזור למוסך שוב ושוב אך ללא הועיל. מרוב שחזרו התובעים לנתבע שוב ושוב, זה טען בפניהם כי " הבעיה היא במנוע ויש צורך בהחלפת מנוע וייעץ להם להחליף את המנוע של רכב הרנו במנוע קנגו חדש ומיובא" (סע' 5 בכתב התביעה) והנתבעים שמעו בקולו נוכח התחייבותו " להתקין ברכב מנוע מיובא מסוג קנגו וכי יומצאו כל האישורים המעידים על כך וכי יבוצעו ברכב תיקונים ועבודות במקצועיות והרכב יהיה תקין כשיר לנסיעה בטוחה ומוכן למבחן שנתי "טסט"" (שם, שם; כן ר' נספח ב' בכתב התביעה). בתמורה לכך דרש הנתבע את הסך של 6,962 ש"ח . לטענתם, על אף ביצוע התיקון האמור, התקלות ברכב לא נעלמו ואלו דווקא התגברו, דבר שאילץ אותם לערוך לרכב בדיקה במוסך אחר ואז נתגלו להם מספר רב של עובדות, בין היתר: ברכב בוצעה החלפה לחלקים תקינים; מנוע מסוג קנגו אינו מיועד לסוג הרכב; לא בוצעו התיקונים הנחוצים והנדרשים; הנתבע הוליך אותם שולל ולא קיים התחייבויותיו (כתב התביעה סע' 7).

נוכח זאת ובשל כך שהתובעים הוזמנו שוב ושוב למוסך לביצוע תיקונים ברכב, סוכם, כי תינתן לנתבע הזדמנות אחרונה לתיקון הרכב וכי הנתבע ידאג לתיקון הרכב והתובעים ישלמו לנתבע במקום הסך של 6,962 ש"ח את הסך של 5,500 ש"ח בתשלומים חודשיים דחויים וכי הנתבע לא יהא זכאי לפרעון השיקים כל עוד לא תוקן הרכב לשביעות רצונם של התובעים והוא ביצע בכרטסת התובעים פעולת זיכוי בסך של 1,462 ש"ח (כתב התביעה סע' 8).

התובעים טוענים כי לאחר ביצוע התיקון, במהלך נסיעת מבחן עלה עשן ממערכת ההיגוי ונשרפו שם חלקים, נוכח זאת סוכם על ידי הצדדים, כי הם יפנו למוסך אחר לצורך תיקון הרכב וכי הנתבע ישיב לידם את השיקים שהם מסרו לידיו. ברם, הם נדהמו לגלות כי הנתבע הגיש שיק אחד לפרעון, בניגוד למוסכם בין הצדדים, עוד נטען כי דרישתם להשיב את כל השיקים לידם לא נענתה על ידי הנתבע. בהמשך נטען כי הנתבע הגיש את כל השיקים לפרעון וכי שיק אחד נפרע בסך של 1,000 ש"ח (כתב התביעה סע' 11).

התובעים טוענים כי נאלצו להחליף מנוע במוסך אחר ושילמו סך של 10,000 ש"ח בגין כך, וכי סכום זה על הנתבע לשאת. עוד שילמו התובעים את הסך של 3,500 ש"ח בגין נזק שנגרם למזגן על ידי הנתבע.

סך כל הנזקים הנטענים על ידי התובעים עומד על 27,996 ש"ח, כדלקמן: בגין תיקון רכב במוסך אחר - 10,000 ש"ח; בגין החלפת רדיאטור - 1,500 ש"ח, בגין שיק שנפרע - 1,000 ש"ח; בגין עלות חומרים וחלקים חדשים שהיו ברכב והוחלפו בישנים ופגומים כפי שהוערכו על ידי הנתבע - 1,496 ש"ח; בגין תיקון מזגן וחיבור מערכת מיזוג - 3,500 ש"ח, בגין נסיעות למוסך והוצאות טלפון - 1,500 ש"ח; בגין עוגמת נפש, אבדן ימי עבודה - 6,000 ש"ח, בגין העדר הנאה מהרכב לתקופה בת 8 חודשים - 3,000 ש"ח.

3.         לטענת הנתבע, אכן ביום 31.3.2005 הגיע רכב מסוג רנו לתיקון אצלו, הנתבע טוען כי לאחר ביצוע התיקון ועריכת נסיעת מבחן הרכב נמסר בחזרה לידי התובעים והכל כפי שמפורט בחשבונית מס' 83627. הנתבע טוען כי ביום 24.7.2005 הגיע הרכב, כשלושה חודשים לאחר ביצוע התיקון הקודם, אליו ואז התברר כי " המנוע דופק" וכי יש צורך בהחלפתו וזאת " ללא קשר לתיקון הקודם", הוזמן מנוע חדש לפי דרישת התובעים וזה הותקן ברכב לשביעות רצונם והרכב נמסר לידם לאחר ביצוע נסיעת מבחן כשהוא תקין כפי המתואר בחשבונית מס' 23458, בגין תיקון זה התחייבו התובעים לשלם לו את הסך של 6,962 ש"ח (כתב ההגנה סע' 18). הנתבע מכחיש כי הוא חתם ו/או כתב התחייבות כלשהי וכי נספח ב' בכתב התביעה, לשיטתו אין חתימה על מסמך זה אלא רק חותמת של המוסך, וכי התובעים " ניצלו הזדמנות שבה הנתבע היה עסוק ו/או לא שם לב למה שהם עושים והטביעו את החותמת של המסמך ללא ידיעת הנתבע ובכל מקרה זה נחשב לזיוף" (כתב ההגנה סע' 19 - 20).

לטענתו, בעקבות מכתב שנשלח על ידי התובעים ביום 11.10.2005 הם זומנו אליו לשיחה, אשר התקיימה ביום 19.12.2005 במהלכה התברר כי הבעיה של התובעים הינה עלות התיקון ולא טיב התיקון ובעקבות משא ומתן סוכם כי הנתבע יעשה לתובעים הנחה בגובה של 1,462 ש"ח  וכי התובעים מסרו שיקים דחויים כנגד היתרה, כאשר שיקים אלו הופקדו בבנק. הנתבע מאשר כי רק שיק אחד נפרע, לטענתו השיקים בוטלו על ידי התובעים בניגוד לדין.

עוד נטען על ידי הנתבע כי התביעה הוגשה בשיהוי דבר המקשה עליו את ניהול הגנתו, אין כל עילה בינו לבין הנתבע 2, צפירה ומשכך יש להורות על מחיקת התביעה בין צדדים אלו.

4.         בדיון הוכחות אשר התקיים בפניי ביום 02.9.2012 נשמעו עדויות הצדדים. מטעם התובעים העיד התובע 2 בעצמו (להלן- " צפריר"). מטעם הנתבע העיד מנהלה מר פאיז עבד אלהאדי (להלן- " פאיז"). הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

5.         לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ושקלתי את כל טענותיהם עולה כי דין התביעה להידחות במלואה. להלן אפרט.

דיון :

6.         ממכלול הראיות עולה כי התובעים לא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח טענותיהם ברמה הנדרשת בדין האזרחי והכול כדלקמן:

7.         בעוד שהתובעים טוענים להוצאות כספיות, בעלות מצטברת של עשרות אלפי ש"ח, לא תמכו הוצאות נטענות אלו במסמכים רלוונטיים, כפי הנדרש מבעל דין במצבם. מהעדויות אף עלה כי לא היתה כל מניעה להמצאתם. כך באשר להוצאה נטענת בסך של 10,000 ש"ח בגין תיקון הרכב במוסך אחר, לא צורפה כל אסמכתא רלוונטית בעניין זה. כאשר נשאל צפריר בחקירתו הנגדית: " אתה טוען שתיקנת את הרכב במוסך אחר בעשרת אלפים שקל, יש לך חשבונית תיקון על כך ?" השיב: " לא כאן, אך אוכל להמציא" (פרוטוקול הדיון עמ' 12 ש' 7 - 8). באשר להחלפת רדיאטור בסך נטען של 1,500 ש"ח, העיד באופן הבא: " אתם ביצעתם את זה, יש לי. אפשר לראות הכל בספר הרכב" (פרוטוקול הדיון עמ' 12 ש' 5 - 6). בהתייחס לתיקון המזגן בעלות נטענת של 3,500 ש"ח, כאשר נשאל בחקירתו הנגדית " לטענתך החלפת מזגן עלתה לך כמה אלפים, יש לך חשבונית על תיקון המזגן ?", השיב: " אין. אוכל להמציא הצעות מחיר" (פרוטוקול הדיון עמ' 12 ש' 3 - 4). לא זו אף זו, כאשר צפריר, נשאל בחקירתו הנגדית: " יש לך חשבונית על התיקונים שאתה טוען להם", השיב: " לא, אך אוכל להמציאן" (פרוטוקול הדיון עמ' 12 ש' 15 - 16).

העדר הבאת ראיות רלוונטיות, מצד התובעים, לא הסתיים רק בעניין זה. כך למשל, יכולים היו התובעים לתמוך טענותיהם כאילו הוחלף מנוע במוסך אחר על ידי שימציאו שטר מכר למנוע הנטען. אך עמדתו של צפריר כפי שהובאה לעיל, לא הייתה שונה גם בעניין זה. כאשר נשאל: " שטר מכר על החלפה ואישור המוסך על החלפת המנוע, האם יש ברשותך ?", השיב: " אוכל להמציא, אם אין פה, אוכל להמציא. הרכב לא יכול היה לעבור טסטים בלי זה" (פרוטוקול הדיון עמ' 12 ש' 24 - 25).

כאמור לעיל, בסע' 7 בכתב התביעה, נטען כאילו בוצעה בדיקה לרכב במוסך אחר ובמסגרתה התגלו עובדות שונות. ברם, התובעים לא הציגו כל אסמכתא רלוונטית ובכלל. כאשר צפריר נשאל בחקירתו הנגדית: " אני מפנה אותך לכתב תביעתך בס' 7, אתה יכול להראות לי תוצאות הבדיקה הזאת, יש לך מסמך המאשר זאת, או אישור על תשלום בגין הבדיקה ?". השיב: " אם אין פה אישור,אוכל להמציא". עוד נשאל: " תוצאות הבדיקה יש לך ?" והשיב: " אוכל להמציא" (פרוטוקול הדיון עמ' 12 ש' 26 - 30). בהקשר דברים אלו יוזכר כי "כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כך רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה" (ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' פרץ רוזנברג, פ''ד מז(2) 605, עמ' 11 (1993)).

8.         לכל האמור לעיל יש להוסיף את העובדה לפיה טענותיהם של התובעים נתמכו אך ורק באמצעות עדותו של צפריר. עסקינן בעדות יחידה, הנעדרת תימוכין לטענות המועלות על ידי התובעים, כפי שהובהר לעיל. והרי הלכה פסוקה היא כי שומה על בית המשפט להיזהר כאשר הינו נסמך רק על עדות יחידה ללא תימוכין. (ר' למשל את שפסקתי ב תא"מ (עפ') 23596-08-10  כלל חברה לביטוח בע"מ נ' אכראם הייב (2012) [פורסם בנבו]).